האש שבחוץ והאש שבפנים

שמעתי בטלויזיה כתב שהקריא מדו״ח מבקר המדינה מלפני 15 שנה בעקבות השריפה בכרמל, את המשפט שצד את אוזני "אסור שהכלל יהיה 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת'. נוכח השריפה הנוראה בכרמל לא תוכל השיירה לעבור״

והנה היום השיירה עברה שוב…

זה לא הולך להיות פוסט על השיירה אלא על מה אנחנו מתבקשים ללמוד מהשריפה הזו.. ואולי האש היא סימן עבורנו וקריאה להתעורר..

מה האש הבוערת באה לומר לנו ? האש שפורצת ללא שליטה ביום הקדוש הזה, יום הזיכרון, בואכה לערב יום העצמאות, לפני הדלקת המשואות ולפני חגיגות של היותנו עם חופשי בארצנו, והנה הטבע מדליק אש אחרת.. אש שלהבנתי מחייבת אותנו להתבוננות פנימית עמוקה והתעוררות

בחזרה לביטוי שפתחתי איתו ״הכלבים נובחים והשיירה עוברת״ אני מניחה כאן משפט מכונן ששמעתי מספר פעמים מפיו של ד״ר נאדר בוטו - ״אלוהים נדיב,

כשאתה לא מבין את השיעור הוא נותן לך מכה קלה, לא הבנת עדיין ? יתן עוד מכה, ועוד מכה, תמשיך לא להבין הוא יתן לך נבוט כדי שתבין ותתעורר״ (מקווה שציטטתי אותו נכון..)

 כמה מכות אנחנו מקבלים כעם בשנים האחרונות ? ואם חשבתי שה 7.10 הוא הנבוט, אז אנחנו ממשיכים לקבל סימנים שעוד לא הבנו את השיעור….

הבעל שם טוב, בתורת ״המראות״ מלמד אותנו שכל מה שקורה סביבנו הוא מראה למה שמתרחש בפנים.

על פני השטח יש אש, שריפות, הרס.

מציעה שנתבונן באש הזו כשיקוף שלנו, כפי שלימד הבעל שם טוב, שכל מה שאנו רואים מחוץ לנו הוא מראה למתרחש בפנים.

אם כך, מה מבקשת האש הזו לומר לנו ?

אולי האש היא מראה עבורנו ?

האם שכחנו את האור שבתוכנו ?

האם השריפות שמבחוץ הן השתקפות של שריפות פנימיות ? של חברה שסועה, של לבבות כואבים, של שיח בוער וקטבים שנפרדים?

כנראה שלא במקרה פורצות הלהבות דווקא עכשיו, תזכורת עבורנו שהאור והחום הם מתנה רק כשמכוונים אותם נכון.

אש יכולה גם לכלות וגם לטהר, במה נבחר ?

זוכרים את הנבוט מתחילת הפוסט ?

אולי השריפות האלו הן לא רק אסון אלא מסר.

האם אנחנו ערים? או שעדיין צריכים ”נבוט” כדי להתעורר?

האם אנחנו רואים את הפיצול, השנאה, חוסר האמון כבעיה של האחר?

או שאנחנו כבר מוכנים להביט במראה ולשאול: מה בי צריך תיקון ?

איפה האש שורפת אותי מבפנים ?

ביום שמסמל עצמאות, נדרש מאיתנו יותר מלהניף דגל, נדרש אומץ להסתכל פנימה.

לבחור לכבות את השריפות שבלב ולהדליק את האש הנכונה: אש של חמלה, אש של אחריות, אש שמאירה ולא מכלה.

ביום העצמאות הזה, חשוב נזכור ששום עצמאות לא תהיה שלמה בלי שחרור מהשנאה, מהפחד, מה”אנחנו” ו”הם” בלי הבחירה לראות את האחר לא כאיום אלא כהשתקפות.

מייחלת שמתוך הכאב, נוכל לבחור להדליק אש אחרת שתאיר, שתחמם, שתחבר ותזכיר לנו שאנחנו כולנו בעצם אחד.

וישנה האש שבוערת בלב של כולנו, על האחיות והאחים שלנו שעדיין בשבי, שכל חגיגה של עצמאות וחירות כל עוד הם בעזה לא תהיה שלמה ואמן לחזרתם במהרה