אוטוביוגרפיה ב-5 פרקים
- Carmel Satinger
- May 1
- 2 min read
במקום סיפור שיר מתוך ״ספר המתים והחיים הטיבטי״ שיר שאני בטוחה שכל אחד יכול להזדהות איתו… תיאור מופלא לאיך שאנחנו נופלים שוב ושוב לאותם דפוסים ושוקעים בהם כשאנחנו בעצם יכולים להשתחרר מהם ולהשתנות אם נשכיל להתעורר ולהרחיב את המודעות שלנו…
"אוטוביוגרפיה ב-5 פרקים"
פרק ראשון:
אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני נופל לתוכו.
אני אבוד… אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.
פרק שני:
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.
פרק שלישי:
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת… כוחו של הרגל.
עיני פקוחות.
אני יודע היכן אני.
זוהי אשמתי.
אני יוצא מיד.
פרק רביעי:
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני עוקף אותו.
פרק חמישי:
אני הולך ברחוב אחר.
השיר הזה הוא אלגוריה מדויקת לתהליך של שינוי כשהבור הוא האוטומט שלנו כפי שבא לידי ביטוי בכל דפוס התנהגות, תגובה, מחשבה, אמונה וכו׳ שמפילים אותנו כל פעם מחדש
הפרק ראשון מתאר מצב של חוסר מודעות:
אנחנו מגיבים כמו שאנחנו רגילים ומקבלים תמיד את אותו כאב, אותה אכזבה, אותה מערבולת רגשית.
אנחנו לא מבין למה זה קורה לנו, אנחנו לא לוקחים אחריות, מחפשים אשמים, מרגישים קורבנות, זה מרגיש כמו הגורל ונראה חסר תקווה.
בפרק שני מתחילה ההתעוררות:
אנחנו כבר מכירים את המקום הזה, רואים את הבור, מבינים שניפול, מנסים להתעלם אבל זה חזק מאיתנו ואנחנו נופלים לבור שוב, ויקח לנו זמן לצאת ממנו.
אנחנו עוד לא מצליחים לעצור את עצמנו, אנחנ עדיין מאשימים אחרים, אבל משהו בנו מתחיל להתעורר.
בפרק השלישי מתחילה לקיחת אחריות אישית:
אנחנו מזהים את הדפוס, מבינים שזה כוחו של הרגל, אבל הפעם אנחנו ערניים.
אנחנו מבינים שזו בחירה שלנו אם ליפול לא ושאנחנו יכולים לפעול אחרת.
אנחנו נופלים אבל הפעם זה לא עמוק, ולא להרבה זמן.
אנחנו לוקחים אחריות, לא מחפשים יותר אשמים ובוחרים לצאת משם מהר.
הפרק רביעי מתאר פעולה מתוך מודעות:
אנחנו רואים את הבור, מזהים את הדפוס הישן, אנחנו עוקפים אותו ולא נופלים אליו.
הצלחנו לעשות בחירה בתגובה אחרת.
בפרק חמישי אנחנו כבר בדרך חדשה:
אנחנו פועלים מתוך מודעות, לא פועלים מתוך כוחו של הרגל, אנחנו הולכים במסלול חדש אותו בחרנו.
מכאן תקחו את זה לאיפה שאתם רוצים, לחיים האישיים, לחיים שלנו כקולקטיב… מה שחשוב שנזכור שאם נמשיך ללכת שוב ושוב באותו שביל ונמשיך לפעול מתוך ההרגל האוטומט שלנו, נמשיך ליפול שוב ושוב… נחפש אשמים, לא נראה את האחריות שלנו וגם לא נמצא שום שביל אחר ללכת בו..
אחד המשפטים שאני הכי מאמינה בהם ושגם ראיתי לאורך חיי הוכחות חוזרות ונשנות לאמיתותו הוא המשפט שאומר
שהעתיד שלנו לא חייב להיראות כמו העבר והעבר לא מנבא את העתיד…
באחריות שלנו בלבד ובבחירות שנעשה ניצור את העתיד שלנו
מאחלת לכולנו שנכיר ונבין טוב יותר את השבילים בהם אנחנו הולכים ונופלים ונייצר לעצמנו שבילים חדשים
Comments