כיכר הזהב

איש עשיר אהב לטייל בשווקים ולפגוש אנשי עמל שעבדו לפרנסתם. יום אחד בעודו מטייל בשוק כשהוא לבוש במיטב בגדיו ונועל נעליים חדשות ויקרות, נקרעה לפתע נעל ימין.

האיש העשיר נכנס לסנדלרייה קטנה פשוטה לתיקון הנעל. הסנדלר לקח את הנעל, חתך הדביק ותפר והושיט לעשיר את הנעל המתוקנת.

העשיר הסתכל בנעל והבחין שהתפירה של הסוליה עקומה והעבודה גסה.

הוא פנה לסנדלר בכעס "זאת עבודה של בעל מקצוע ? הרסת לי את הנעל, איזה מין סנדלר אתה?"

"אנא סלח לי" ענה לו הסנדלר בבודת פנים "אני בקושי מתפרנס למחייתי, יש לי שמונה בנים ובנות והבת הגדולה הגיעה לפרקה ואין לי במה לחתן אותה. ראשי מלא דאגות עד כי אינני מסוגל להתרכז בעבודה". אמר לו הסנדלר ומירר בבכי.

נכמרו רחמיו של העשיר על הסנדלר והוא החליט להזמין אותו לביתו, שם ניגש העשיר לכספת והוציא משם כיכר זהב כבדה אותה הניח בידיו של הסנדלר ואמר לו "כל פעם שתצטרך לחתן מישהו מילדיך פרוס לך פרוסת זהב".

אחז הסנדלר בהתרגשות בכיכר הזהב, הלך לביתו והעביר אותה למקום מסתור.

מאותו היום החל הסנדלר לעבוד בשמחה כשהוא יודע שיותר הוא לא צריך לדאוג ליום המחר, לראשונה מזה שנים ליבו היה קל. השמועות על עבודתו המדויקת יצאו למרחקים, והחלו לבוא אליו אנשים מכל הכפרים והעיירות שמסביב, ובמשך הזמן הקים הסנדלר מפעל לנעליים והפך לאחד מעשירי הארץ.

יום אחד יצא הסנדלר העשיר לטייל בשוק והנה הוא רואה איש ממרר בבכי. שאל אותו על מה ולמה הוא בוכה וכשהאיש הסביר לו שהוא עני ואין לו מה לאכול ואין לו אוכל לילדיו הזמין אותו הסנדלר לביתו ונתן לו את כיכר הזהב, "כשתצטרך כסף פרוס לך פרוסת זהב מכיכר זו וכך לא תצטרך לדאוג יותר".

האיש לקח את כיכר הזהב כשהוא מלא בספקות האם זו בכלל כיכר זהב.. כשהגיע לביתו לקח פטיש והכה על כיכר הזהב ולהפתעתו אכן רק ציפוי דק של שכבת זהב הייתה בכיכר ומתחת למעטה הזהב הדק היה גוש ברזל חלוד.

נדהם וכועס רץ לביתו של הסנדלר העשיר "למה רימית אותי, כיכר זו כולה ברזל ורק הציפוי שלה זהב".

הסנדלר הביט בו בשקט ואז אמר לו בעדינות, ״מעניין גם אני קיבלתי ברגע של ייאוש את כיכר הזהב הזו, אלא שהגישה שלי הייתה שונה משלך. אני האמנתי במתנה ואילו אתה הִטלת ספק במתנה, חיפשת הוכחות ומצאת רק ברזל… ״

כיכר הזהב מסמלת את ההזדמנויות שמגיעות אלינו בחיים.

הסיפור ממחיש כיצד שתי דמויות קיבלו את אותה כיכר זהב, אבל כל אחת מהן חוותה אותה בצורה שונה לחלוטין,

כשהפרשנות שאנחנו נותנים לכל חוויה, משפיעה ישירות על המציאות שלנו.

העולם החיצוני הוא השתקפות של העולם הפנימי שלנו.

מי שמאמין בטוב, מאמין בעצמו ובדרך שלו מגלה שהמציאות משתקפת לו בהתאמה. מי שמלא בספקות, חששות וחוסר אמון יפגוש מציאות שתשקף לו הגישה הפנימית הזו.

הגישה הפנימית שלנו משפיעה על ההתנהלות שלנו ועל מה שנפגוש במציאות. גישה חיובית ואמונה מובילות לפעולה ולצמיחה, ספק ופחד מובילים להחמצת הזדמנויות ולתקיעות.

הסנדלר בחר לראות את כיכר הזהב כמתנה אמיתית, כאפשרות לצאת ממעגל הדאגות והעוני. עם שינוי התפיסה והאמונה הזו, הוא התחיל לעבוד בשמחה וללא פחד, והמציאות שלו השתנתה בהתאם, לקוחות הגיעו, העבודה שלו השתפרה, והוא הפך לאדם מצליח.

לעומתו, האיש השני קיבל את אותה כיכר זהב, אבל ניגש אליה בספק, ניסה "לבחון" אותה ולחפש בה פגמים. גישתו הובילה לכך שהוא ראה רק את הברזל החלוד ולא את הזהב.

אחד הכללים החשובים ביצירת מציאות שתשקף לנו את הזהב, היא לפעול כאילו ההצלחה כבר מובטחת, בדיוק כמו שהסנדלר התחיל לעבוד מתוך ביטחון, כך גם אנחנו יכולים לפעול מתוך אמונה בהצלחה גם אם התוצאה עוד לא נראית לעין.

המציאות אינה דבר מוחלט. היא מושפעת מהאמונות, מהמחשבות ומהתודעה שלנו.

מי שמאמין בשפע, מוצא אותו…

מי שמאמין במגבלות, גם הוא מוצא אותן…

אז מה אנחנו רואים - זהב או ברזל ?