פריחת הדובדבן

הסיפור נולד בעקבות טיול בשביל הגולן, שם מתחילים לפרוח עצי הדובדבן

הידעתם שפריחת הדובדבן היפיפיה נמשכת 10 ימים ?

בכפר קטן ביפן, באביב כשעצי הדובדבן התחילו לפרוח, תושבי הכפר היו נאספים תחת העצים, מתבוננים ביופי העדין של הפרחים, ונהנים מהרגעים הקצרים שבהם הם היו בשיא פריחתם.

צעיר אחד הביט יום אחר יום בפריחה ונראה היה מאד מהורהר. חכם הכפר פנה אליו ושאל אותו ממה הוא מוטרד. הצעיר ענה לו “אני לא ממש מתקדם בחיים שלי, אני עובד קשה, משקיע, אבל התוצאות שאני משיג תמיד זמניות, אני מפחד שהשנים יחלפו ולא אשיג דבר משמעותי שיחזיק מעמד וכל מה שאשיג יתפוגג כמו הפריחה היפה הזו”

חכם הכפר, הקשיב לו בעיניים טובות ועם חיוך, הצביע על עץ הדובדבן שלידם ואמר “בחור צעיר, תתבונן בפריחה היפה שלפניך, היא נמשכת ימים ספורים בלבד, אך בכל שנה, היא חוזרת, יפה כפי שהייתה, הפריחה היא רגע של שיא, אך היא איננה הסוף. האם אתה רוצה להיות כמו עץ שמסרב לפרוח מתוך פחד שהרוח תפזר את עליו? או שאתה רוצה לפרוח במלואך, להשפיע, לתת מעצמך ולהשאיר חותם אפילו אם לא הכול יישאר לנצח?

הבחור הצעיר הביט שוב בפריחה המדהימה, והפעם בעיניים אחרות. ולראשונה התבונן בפרחים לא כמשהו חולף, אלא כהבטחה לחיים מתחדשים, הוא הבין שהחיים הם לא מירוץ אל מטרה רחוקה, אלא רצף של רגעים שבהם הוא יכול לפרוח, להאיר, ולהשאיר אחריו זרעים שימשיכו לגדול ולהתפשט הלאה.

פריחת הדובדבן מלמדת אותנו שיעור חשוב על טבע החיים, על היופי שיש גם בזמניות, על חשיבות הנתינה, ועל כך שהמשמעות אינה טמונה במשך הזמן, אלא באיכות, בנוכחות ובהשפעה. פרח הדובדבן אינו שואל כמה זמן יישאר, אלא כמה אור ויופי הוא יכול להקרין בזמן שיש לו ועושה את תפקידו בשלמות ובשמחה.

כאשר אנו מבינים שכל רגע הוא הזדמנות לפרוח, לתת, להשפיע ולהשאיר חותם, אנו זוכים בחיים מלאים באמת.

כמו עץ הדובדבן, גם אנחנו כאן כדי לפרוח, לשתף את יופיינו ומתנתנו הייחודית עם העולם, ולהפיץ השראה.

כמו פריחת הדובדבן שלא נעלמת אלא ממשיכה לחיות בדרכים אחרות, היא מזינה את הדבורים, יוצרת פירות שמניבים זרעים, ומאפשרת לעץ להמשיך ולצמוח שנה אחר שנה. כך גם כל מעשה טוב, כל נתינה שלנו לאחרים ימשיכו להתקיים דרכם.

אמן שבפעולותינו נוסיף טוב לעולם