הכתם שעל הדף

מורה אחד נכנס לכיתה והודיע לתלמידיו שהחליט לעשות להם עכשיו מבחן פתע.

הוא חילק את דפי המבחן בצורה הפוכה וכשסיים, ביקש מתלמידיו להפוך את הדף. כולם הפכו את הדף והיו בהלם. הדף היה חלק לגמרי כשבמרכזו נקודה אחת קטנה.

התלמידים הפנו מבט משתומם לעבר המורה ולא הבינו מה קורה.

המורה ביקש שכולם יתבוננו היטב בדף ויכתבו את מה שהם רואים,

כל התלמידים, כתבו שהם רואים נקודה במרכז הדף.

אחרי שכל התלמידים סיימו להקריא את תשובותיהם, אמר להם המורה:

"אף לא אחד מכם כתב שהוא רואה דף לבן. כולכם ראיתם רק נקודה קטנה״

"במבחן הזה רק רציתי לתת לכם נקודה למחשבה. אף לא אחד מכם התייחס לדף הלבן, כולכם התמקדתם רק בנקודה…

יש לנו כל כך הרבה דברים טובים בחיים, אבל תמיד נמצא את עצמנו מתמקדים בנקודה בעוד שהנקודה היא רק חלק קטן מהדף הגדול וממה שיש לנו בחיים. פיקחו את העיניים, אל תתמקדו בנקודה, תהנו ממה שבורכתם בחייכם״

מה הייתם עונים אתם אם הייתם מקבלים את הדף שחילק המורה לתלמידיו ?

בהקשר הזה של הסיפור, בחרתי להתמקד באחד המשפטים מאירי הדרך שאני אוהבת - ״מה שאנחנו מתמקדים בו גדל״.

הסיפור הזה מזכיר לנו לשים לב לאן תשומת הלב שלנו הולכת, במה אנחנו משקיעים את האנרגיה שלנו.. יש לנו תגובות אוטומטיות במצבים מסויימים וחשוב שנזכור שאין לנו שליטה על כל מה שקורה לנו בחיים, אבל יש לנו שליטה על התגובות שלנו למצבים ואירועים בחיינו, אנחנו יכולים לשנות את האוטומט שלנו ויש לנו את הבחירה במה להתמקד ואיך להגיב, זה עניין של מודעות ותירגול.. תירגול…

למה לרוב אנחנו מתמקדים בשלילי בבעיות ובחסרונות (האוטומט שלנו) במקום לראות את כל הטוב והאפשרויות שסביבנו ?

יש לכך כמה סיבות ואתייחס רק לכמה מהן.

המוח שלנו הוא השרדותי, אבותינו הקדומים שחיו בטבע היו חייבים לשים לב לסכנות, מי שהתעלם מהן לא שרד, המוח שלנו עד היום עדיין מתמקד בבעיות כדרך להגן עלינו.

מידע שלילי משפיע עלינו יותר ממידע חיובי. אם נקבל מאה מחמאות וביקורת אחת, נזכור בעיקר את הביקורת ולפעמים גם ניכנס ללופ מחשבתי לגביה.. המוח נותן משקל גדול יותר לשלילי כי הוא תופס אותו כמידע חשוב להישרדות וללמידה.

ואם הזכרתי מקודם את אבותינו הקדומים.. מה שלא היה להם ולנו יש בשפע זה המון ערוצי תקשורת אליהם אנחנו חשופים לאורך השנים, ומה מדגישים בערוצים אלו ? את כל מה שלא בסדר, דרמטי ושלילי, כי שלילי מושך יותר תשומת לב … אנחנו נמשכים לסיפורים דרמטיים כי הם מעוררים רגשות חזקים, והתקשורת מנצלת זאת. החשיפה המתמשכת לסיפורים ולמסרים שאנחנו צורכים בתקשורת, מחלחלים לתת מודע שלנו, ועם הזמן, אנחנו מתרגלים לחפש את השלילי גם בחיים האישיים שלנו.

הבנו כבר שהכל נמצא במוח.. אז בואו נדבר על הדופמין שנקרא גם הורמון ההנאה. הדופמין תורם גם לתחושת ההנאה והסיפוק ויש לו תפקיד משמעותי בהתמכרות, ברצון לצריכה חוזרת של מקור העונג. כאשר המוח מזהה בעיה ומוצא לה פתרון הוא מרוצה, לכן, אנחנו “מתמכרים” לחיפוש בעיות כי הן נותנות לנו משהו להתמודד איתו ולהרגיש מסופקים כשאנו פותרים אותן.

אז מה עושים כשהנקודה מנסה להשתלט על התמונה ?

זוכרים שהמפתח הוא איזון לא להתעלם מהבעיות, הן חלק מהחיים שלנו אבל תמיד נזכור שהן רק חלק ולא נאפשר להן להשתלט על החיים.

נתחיל לאמן את המוח לראות את מה שיש ומה שטוב ובכך המוח לאט לאט יפנה לתת לטוב וליש מקום גדול יותר בתודעה ונתחיל לראות באוטומט שלנו את הטוב.

הכי פשוט לעשות זאת ע״י תירגול של הכרת תודה בכל הזדמנות ועל כל דבר קטן וגדול, גם על מה שהכי נראה לנו מובן מאליו.

ונזכיר לנו שהבחירה היא תמיד בידיים שלנו או בעצם במוח שלנו למעשה, ומה שנתמקד בו יגדל….  

אז בואו נתמקד במה שטוב כשגרת חיים.